הולכים לבקר את חיילי הטראקוטה. 

בעיר "שיאן". מלון על הכאפק. לובי מפואר רחב ידיים, חנויות לממכר מזכרות, קופה להחלפת כסף וחדרים נוחים. ליד המיטות לוח פיקוד השולט על התאורה בחדר, על הטלוויזיה והרדיו ועליו יש שעון מעורר ושעון עולמי. אין בעיה של התמצאות. כל כך משוכלל שרצוי לעבור קורס הכנה לשימוש בלוח הפיקוד עוד בטרם יוצאים את הארץ, שמא לא תסתדרו.

שלושה דברים חייבים ללמוד לפני היציאה מהארץ: דבר ראשון להשתמש בכרטיס מגנטי לפתיחת חדרים בבתי מלון. וגם אז מובטח לך שרק בפעם החמישית או השישית תיפתח לך הדלת. 5 מתוך 10 ניסיונות תזדקק לעזרת מומחים מבין חבריך במלון ושלוש מעשר, תלך אל הקבלה להחלפת כרטיס. תלוי במזל. זה לא כולל אלה שנולדו במזל דלי. אצלם הסטטיסטיקה אחרת. במיוחד אם יש להם חור בדלי.

דבר שני שרצוי ללמוד הוא, איך להסתדר עם השקעים בחדר. כל מתאם שתביא אתך לכף החשמלית או למטען הטלפון והמצלמה יהיה "כמעט טוב". הם, בבתי המלון, מצליחים להפתיע את האורחים, וברוב המקרים כל שהבאתה אתך לא מתאים. מומלץ להיעזר בחברים מהקבוצה שהצטיידו גם בציוד אלים - מברגים, פטישים ופליירים לעקירות) או שתרד לרחוב הסואן ותיקנה משהו מתאים, רצוי חד פעמי כי לא בטוח שיתאים למלון הבא, אחרת אין קפה חם ואין מרק ואולי גם לא טלפון להתלונן אצל הבנים בארץ.

והדבר השלישי אמור להיות: הכרה די טובה של סוגי ברזים בשימוש בחדרי אמבטיה וטוש, הקשר ביניהם, המיזוג ביניהם והשילוב הנכון של מצבי הידיות שיאפשר לך להתקלח מבלי להירטב או שתמלא את חדר האמבטיה במים עד הקרסוליים וכו......

את המבחנים האלה סיימתי בהצלחה. עד עכשיו. ירדנו לחדר האוכל ובפעם הראשונה עמדתי בתור, כי האולם היה פקוק. תוך זמן קצר יחסית, השתחרר הפקק, תפסנו מקומות ליד שולחנות, חטפנו אוכל מה"בופט" ירדנו ללובי ובשעה היעודה - 8 ושלושים - יצאנו לדרך. היעד: אתר חיילי הטרקוטה. כשעה נסיעה מהעיר.

גם העיר הזאת פקוקה בבוקר. הר פיח כבד ומאיים מכסה את האזור. השמש לא נראית. התחושה היא של דמדומים. לא אור מלא ולא עלטה. משהו אפור, מכביד על הראות ומחניק.

מיד בבוקר עצרנו ליד אחד משערי העיר העתיקה, ליד מגדל התוף, כדי לבקר ברובע המוסלמי ובמסגד, המשרת עשרת אלפים מוסלמים תושבי העיר מתוך אוכלוסייה של כ 14 מיליון מוסלמים המתגוררים בסין כולה. אחד מהמיעוטים הרבים החיים בסין.

העיר העתיקה מוקפת חומה אמיתית שהשתמרה, ובחומה שני שערים. שני מגדלים - מגדל התוף ומגדל הפעמון - ששימשו את התושבים ומהם בישרו על הזריחה ושקיעת השמש - וכמובן אירועים חשובים או חריגים. בחזית המגדל, מרוחק במקצת, משטח מוגבה, ערוגות פרחים, ספסלים למנוחה, ופה ושם מתקנים להרפיית הגוף ולהתעמלות לרשות העוברים ושבים ותושבי האזור.

נפרדנו מהאוטובוס ובהדרכתה של ג'סיקה - המדריכה ילידת המקום - יצאנו רגלי אל הרובע. איזה קונטרסט. מהמם. זה כמו לעבור מרחובה הראשי של לאס ווגאס לרחוב בירושלים העתיקה ועוד הרבה פחות מזה.
השטח לא מקורה. מעל הראשים הניחו מכל הבא ליד. אריגי פלסטיק, פיסות ניילון, לוחות עץ ובד ומה לא. צפוף. דוכן ליד דוכן. אותם המוצרים, אותן תמונות משוכפלות, וכל אחד מתחיל את המיקוח ממחיר שנראה לו סביר, וגומר בכמה שאתה מוכן לשלם באמת.

ראשוני המוסלמים הגיעו לסין לפני אלפיים שנה, בתקופה ש "דרך המשי" הייתה פעילה, וסוחרים, ומובילי שיירות ממדינות אגם הים התיכון נהגו לנסוע למזרח להביא משי ולמכור גרעינים וסמי מרפא. המרחקים גדולים. רבים הגיעו ולא נשאר להם הכוח והכסף לחזור. נשארו, הקימו משפחות וצאצאיהם הם, הם המוסלמים של היום. כמו שאר המיעוטים, הקימו לעצמם בית תפילה, שדומה יותר לפגודה מאשר לסתם מסגד, במילים אחרות, גם אם מאמינים במוחמד, הם נראים כיום סינים לכל דבר, על אף שיש ברובע מאפיינים שניתן לזהות אותם כמאפיינים רובע מוסלמי. כיסויי הראש של הגברים. לבושן של הנשים והבסטות הדומות למוכר לנו מרחובות עזה וקלקיליה.

סובבנו בחצרות המסגד. שמענו הסברים על הקהילה המוסלמית. סובבנו בים דוכנים המזכרות והמטבחים המאולתרים המבשלים ללא הפסקה, וחזרנו לאוטובוס להמשך. לפנינו "הפנינה שבכתר". אתר "חיילי הטרקוטה". אולי גדודי הטרקוטה. הכל קביל.

ראשיתו של הסיפור. מעשה באיכר עובד אדמה, שהחליט לחפור באר בשדה שניתן לו ע"י השלטונות להתפרנס מיבוליו. חפרו האב ושלושה בניו, בידיים את מה שאמור היה להיות באר, ואת האדמה שהוציאו הערימו בקרבת מקום. תוך כדי, נתקלו החופרים בראש אדם, עשוי חימר, צבוע בצבעים חיים, כאילו חי.
חפרו עוד קצת וגילו את גופו. נבהלו החופרים, והזעיקו את שוטר הכפר, שהזעיק את ראש הכפר שהזעיק את שלטונות המחוז תוך שהם סוגרים את האזור עד אשר יתבר פשר הממצאים.

וכדי לא להאריך, הקיסר צ'ין שיהואנג, מגלומן ידוע, צורך תרופות וסמים, מחפש כבר לפני 2000 שנה את שיקוי הארכת החיים, החליט שאם דינו לעבור לעולם הבא, מוטב כי ייקח אייתו את חייליו על מפקדיהם וכלי נשקם, סוסיהם וכלי רכבם שיגנו עליו גם שם.

במקום הזה, החלו חפירות ארכאולוגיות שהביאו לגילויים של מאות ואלפי דמויות, צבא שלם.
עד היום נחפרו למעלה מ ששת אלפים דמויות של חיילים ו1000 קצינים עשויים טראקוטה בנוסף לדמויותיהם של סוסים ועגלות, והעבודה רחוקה מלהסתיים.

ארגון האו"ם, אונסקו, נכנס לתמונה, מימן את העבודה באתר,בנה מבנים מודרניים להגן על הממצאים ולאכסן פריטים נוספים שהתגלו, והפך את המקום לאטרקציה תירותית. הבעלים גובים דמי כניסה מזרם בלתי פוסק של סקרנים ויחד עם שלטונות המדינה מתלבטים כיצד להמשיך. איש אינו יודע להעריך את גודל השטח עליו מדובר. קברו של הקיסר מרוחק ממקום הביקור כ קילומטר וחצי בתחתית גבעה מלאכותית וטרם נחפר. יש אומרים כי יחד עמו נקברו רבים שהיו שותפים להכנתו של אותו צבא טראקוטה שמדהים כל מבקר.

בכניסה למקום, התמקמו סוחרי מזכרות ודוכני מכירה המציעים למבקרים מכל הבא ליד. מעריכים את מספר המבקרים ב כ- 80.000 איש ביום. מחיר הכניסה: 10 דולר לכרטיס. לכולם כדאי. עסק לא רע.

והאיכר שזכה בטוטו, עומד אישית ליד שולחן, בכניסה לאתר, מוכר ספרי תמונות וחותם בידו למזכרת, תמורת תשלום כמובן.

בתחילת הסיור, באולם רחב ידיים, מקרינים סרט בשיטת ה- 360 מעלות.
הצופים עומדים על רגליהם, והתמונות המוקרנות מ 8 מקרנים בו זמנית יוצרות אפקט של תנועה היקפית. זאת הצגת מולטימדיה בתמונה ובקול, שילוב של סרט ושקופיות בודדות, שיחזור של תקופה שתחילתה בתקופת שלטונו של הקיסר, מלחמותיו, השבויים העובדים בהקמת הצבא המוזר הזה, והקרב בו הכובשים משתלטים על המקום, שוברים ושודדים את האתר ובסופו של דבר מכסים אותו באפר .

ואי אפשר שלא לתהות כיצד כל זה נעשה. זאת לא עבודה סידרתי מאורגנת. לא תבניות בהם יצרו דמויות זהות. מדובר כאן על צבא של דמויות שכל אחת מהם ייחודית, דמות שונה כאילו העתיקו אדם חי במבנה פניו וצלילתו, בהבעתו, בתספורתו הייחודית המיוחדת לו ועל פי תפקידו ביחידה. דמויות של מפקדים בחירים וזוטרים, וחיילים שהם עגלונים ואוחזי חרב, והכל מאורגן בשורות שהם גדודים וחטיבות. ולא נשאר אלא לשפשף את העיניים ולצבות את הלחיים לוודא שאיך חולם ושהמראה שלפניך אינו מטאטאה בך.

ומה הלאה - לא ברור. השחזור עולה בכסף רב והשלטונות לא מגלים התלהבות יתרה. גם לא ברור האם ימצאו ממצאים חדשים על אלה שכבר נמצאו, שאולי יהיה בהם כדי לשפוך אור נוסף או חדש על הסיפור המדהים והמוזר הזה. או על התקופה. מה שכבר נעשה הוא גדול דיו ומרשים את כל מי שמזדמן ומבקר במקום. מ ה מ ם !

אין ספק, שכמו הפירמידות במצריים, גם כאן, שליטים משוגעים, מגלומנים של ממש, חולים בנפשם ורוצים בחיי נצח, הקריבו חייהם של אלפים רבים כדי לזכות בתהילת עולם. ולנו המבקרים, אין היכולת להתייחס לסבל, לטרגדיה האנושית של המונים אשר מעמדם כמעמד נמלים עובדות וחייהם נסתיימו ברעב ועבודה קשה למען שליט שמעולם לא העיזו להביט בפניו או להזכיר את שמו המפורש, והוא, מעולם לא התעניין בהם כבני אדם.

מדהים כמה ההיסטוריה חוזרת על עצמה. רק לפני שבוע נפרדנו מהתמונות בטלוויזיה של המונים מוסתים ברחובות בירת פקיסטן הצועדים בהפגנות ענק למען המונים חסרי כל המדשדשים במדבריות אפגניסטן על זקניהם וטפם , בצל דגליהם וסיסמאותיהם של נביאי שקר שמבטיחים להם חיי נצח עושר ואושר בעולם הבא, ואין מי שיפקח את עיניהם. ואין מי שיציל אותם מגורל אכזר ומוות בטוח למען רעיונות טפלים שאין ביניהם לבין משהו טוב באמת וממשי, ולא כלום.

ואכלנו צהרים. ותוך כדי שאנחנו צועדים לאוטובוס נקלענו שוב לידיהם של המוכרים הנדחקים לתוך נשמתך בתקווה למכור לך דבר מה. והמוכרים רבים מהקונים. המחירים במו"מ הקולני יורדים פלאים פעמים אחד לעשר. בסופו של דבר העומד על המקח יקבל את מבוקשו במחירים מזעריים וגם אז אינך בטוח כי לא תמצא זאת במקום אחר במחיר זול יותר.

עברנו גם פרק זה ויצאנו אל המלון. בדרך עוד עצרנו לחצי שעה לבקר בחנות ממשלתית, מחויבות המוטלת עלינו על ידי המארגנים המקומיים.

בשעה 5 בערך, עלינו לחדרים לנוח לקראת ההופעה בערב, באולם בבית המלון שמול המלון שלנו.

אולם גדול. הצופים, תיירים שנאספו מכל המלונות האחרים, ישובים ליד שולחנות. במה פתוחה ללא מסך. על הבמה להקת נגנים צבעונית מנעימה לקהל מנגינות סיניות עממיות על כלי נגינה מסורתיים. יש שאוכלים ארוחת ערב ויש המסתפקים במשקה ראשון ויחיד, על חשבון הבית.

מופע צבעוני. "ריקודי שרוולים", קרי תלבושות שיש להם שרוולים ארוכים המאפשרים תנועה רחבה של הבד, משחקי אור, דגלים ומסכות ומוזיקה צורמנית מונוטונית זרה לאוזן שלנו, על אף שהיו גם קטעים קצביים יותר.

אני ראיתי את המופע דרך עינית המצלמה. אם רוצים מזכרת צריך להתאמץ.